נולד ב- 1924 בפולין, שם למד ב"חדר מתוקן". ב- 1932 עלתה משפחתו ארצה והתיישבה ברמתיים, שבה למד והיה חבר בתנועת "השומר הצעיר".

עם סיום לימודיו בביה"ס התיכון "גאולה" בתל-אביב יצא להכשרה בקיבוץ אילון שבגליל המערבי.  ב- 1943 התגייס, מטעם ה"הגנה", למשטרת הישובים העבריים ושירת שלוש שנים כנוטר בשרון והמשיך לשרת במנגנון ה"הגנה". במקביל לשירותו למד בסמינר למורים בגבעת השלושה. במלחמת העצמאות היה בחטיבת "אלכסנדרוני" ונתמנה כמפקד הגדנ"ע בפתח-תקוה. לאחר מכן הוסיף לשרת כאיש מילואים בצה"ל עד 1978.

ב- 1950 החל להורות בבית-החינוך לילדי העובדים בנתניה ובבית-הספר האזורי בעמק חפר. ב- 1960 פנה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב לתואר ראשון והמשיך באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר מוסמך וב- 1966 קיבל תואר דוקטור והחל להורות פיזיולוגיה של הצמח באוניברסיטת ת"א, עד פרישתו לגימלאות. כיהן כראש המחלקה לבוטניקה וכמנהל המכון לחקר הדגניים.

ב- 1957 השתקעה משפחתו בחולון. מזה שנים הוא חבר בועדת המלגות של עיריית חולון.

נפטר ב- 9.11.2015

מתוך חוברת יקיר העיר חולון לשנת תשנ"ח 1998:

"נולדה ב- 1903 בקובנה, ליטא, כבת למשפחת מוסיקאים. למדה בסנט-פטסבורג בקונסרבטוריון למוסיקה, שהקנה לה גם לימודים כלליים, והתמחתה בכינור.

לאחר מלחמת העולם הראשונה נדדה עם משפחתה דרך סיביריה עד שהגיעה לחרבין שבסין. כעבור שנתיים – עלתה עם בעלה ארצה וב- 1925 התיישבו בתל-אביב. שם החלה ללמד נגינה בכינור בקונסרבטוריון "שולמית" של "תל אביב הקטנה". כעבור שנים אחדות התיישבה ברמת-השרון עם בעלה שהיה פרדסן. גם שם לימדה נגינה בכינור ובפסנתר.

ב- 1946, עקב מינוי בעלה כמנהל מחלקה ב"ללודז'יה", השתקעו בחולון והיא הוסיפה ללמד בקונסרבטוריון למוסיקה. בשנות ה- 50 נענתה לבקשת משפחתו של יצחק פרלמן, בעודו ילד שלקה בשיתוק, והחלה לנסוע לביתו בתל-אביב וללמדו בשיעורים פרטיים נגינה בכינור והתמידה בכך שמונה שנים עד שהוא נתגלה על-ידי כוכב הטלוויזיה אד סוליבאן, שלקחו לארצות-הברית ופתח לפניו קריירה של כנר בעל שם עולמי.

בהוראתה המיוחדת במינה טיפחה דורות של כנרים נודעים במנגנים בארץ ובמקומות שונים בעולם."

נפטרה בשנת 2007

נולדה ב- 1928 בהמבורג, גרמניה ועלתה ארצה ב- 1935 עם הוריה שהתיישבו בבית-וגן, לימים בת-ים. שם למדה בבית-הספר "תחכמוני". לאחר מכן המשיכה לימודיה בכפר הנוער בן-שמן, שהיווה גם בית-ספר תיכון חקלאי וגם חממה להתגבשות גרעיני חברות נוער שהועידו עצמן להתיישבות. 

ב- 1945, עם חבריה לגרעין, התגייסה לפלמ"ח, וכ"הכשרה מגוייסת" יצאו לקבוצת גבע, שם התאמנו בנשק ועבדו בענפי המשק. ב- 1946 פנו לגליל העליון והקימו את קיבוץ עמיעד, שם הייתה למטפלת בתינוקות ואף התמחתה במקצוע זה במסגרת סמינר הקיבוצים ובקורסים של בית פעילי ההסתדרות. 

במלחמת העצמאות (1948), בהינטש הקרבות בגליל, שירתה כחובשת במסגרת חטיבת "פלמ"ח-יפתח". ב- 1955 עברה עם משפחתה לחולון, מקום מגורי הורי בעלה, שהיו ממייסדי קריית-עבודה ב- 1936. כאן המשיכה לעבוד בטיפול בילדים בגיל הרך ושימשה כגננת. 28 מחזורים התחנכו בגנה והוכשרו לגן חובה. רבים מחניכיה ובני משפחותיהם שומרים על קשרים אמיצים אתה עד היום והיא עוקבת מקרוב אחרי הקורות אותם. 

שנים כיהנה כנציגת ארגון הגננות בחולון. 

כגימלאית, היא נודעה כמייעצת וכאוזן קשבת למשפחות שנתקלו בבעיות גידול ילדיהן. בין השאר, שימשה כגננת –סעד לגני ילדים, לרבות גנים מעורבים – ליהודים ולערבים – ביפו. העמידה את יכולתה המקצועית לעזרת המכון הפיזיותראפי והמחלקה לבדיקת השד בקופת-חולים מנסבך בחולון, שבהם היא מתמידה לעבוד בהתנדבות. 

נפטרה בתאריך 9 בנובמבר 2015

נולד ב- 1924 בסארבריקן, גרמניה, שם למד בבית-ספר עממי גרמני. ב- 1935 עלתה משפחתו ארצה ופנתה לירושלים וכעבור שנה – לתל-אביב, שבה למד בבית-החינוך לילדי העובדים בצפון ולאחר מכן בבית-הספר התיכון המחוזי בגבעת השלושה. היה חבר בתנועת "המחנות העולים" ומטעמה יצא ב- 1942 להכשרה בקיבוץ מעוז חיים.

היה ממייסדי קיבוץ בארי, שהתיישב ב- 1946 בנגב, ומילא בו תפקידים מרכזיים והיה שליח בתנועתו. ב- 1949 פנה לשרת בצה"ל בחיל התותחנים כחייל סדיר ובמילואים.

ב- 1949 השתקע עם משפחתו בחולון. עד 1955 היה מנהלו של הדו-שבועון "משא" ועד 1971 ממנהלי העיתון היומי "למרחב". ב-  1954 נבחר למזכירות מועצת פועלי חולון ופעל בה בהתנדבות. ב- 1969 נבחר כנציג "המערך" למועצת עיריית חולון ובה כיהן עשר שנים כחבר הנהלה ויו"ר ועדת החינוך, שהנהיג שינויים ניכרים במערכת החינוך העירונית, לרבות פתיחת בתי-הספר לשימוש הקהילה. כן שקד על טיפוח יחסי שיתוף בין ההורים לעירייה.

שנתיים למד ב"מכון אבשלום" ללימודי ארץ-ישראל, ליד אוניברסיטת תל-אביב.

ב- 1971  נתמנה כמשנה למנכ"ל מרכז השלטון המקומי וייצג אותו בועדות שונות, בראש קרנות השתלמות, במיזמים שונים והיה נציג הציבור בבית-הדין הארצי לעבודה.

ציפורה נולדה בשנת 1930 ב"תל אביב הקטנה", להוריה אייזיק-יצחק גרינברג שהיה מראשוני נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית ולאמה שרה-סוניה מרקין שהייתה מראשוני רופאי השיניים של תל אביב. 
ציפורה גדלה בתל אביב, במשפחה ציונית פעילה. בילדותה השתייכה לתנועות הנוער החלוצית ולאחר מכן הצטרפה לפלמ"ח. בשנת 1946 חוותה את אירועי "השבת השחורה", שבהם נתפסה עם יחידתה ונותרה במצור בקיבוץ יגור.
בשנת 1947 נשלחה ציפורה לעבודה מחתרתית כחברה בפלמ"ח. בתפקידה זה עבדה בחשאי עם עוד קבוצה נבחרת של בנים ובנות (הכשרת "רגבים") בייצור כדורי 9 מ"מ עבור ה"הגנה" באתר הסודי "מכון אילון" מצפון לרחובות. ציפורה מספרת כי במשך חודשים ארוכים חיה חיים כפולים - מצד אחד ניהלה את חייה האישיים כחברת קבוץ צעירה ומצד שני היו אלה אילוצי העבודה במחתרת באולם ייצור הכדורים מתחת לפני האדמה.
במהלך התקופה  בפלמ"ח הכירה ציפורה את מתי בעלה, ולאחר נישואיהם שרתו יחד בכל תקופת מלחמת העצמאות, במכון התת- קרקעי ועבדו יחדיו ביצור תחמושת ללוחמים. 
לאחר המלחמה בשנת 1949, היו ציפורה ובעלה שותפים להקמת קיבוץ מעגן מיכאל במישור חוף הכרמל. ציפורה מספרת שהקימה במו ידיה את מרפאת השיניים של הקיבוץ. אחר כך עברו בני הזוג להתגורר במקווה ישראל הסמוכה לחולון, שם חיו במשך 30 שנים. מתי היה אגרונום ומנהל המשק החקלאי וציפורה הייתה מורה.
בשנת 1990 עברו ציפורה ומשפחתה לעיר חולון שבה היא מתגוררת עד היום.
כיום ציפורה חברה פעילה בארגון חברי ה"הגנה". היא עוסקת בהנחלת המורשת, בתיעוד, בהנצחה, בשימור ובהסברה בעל פה ובכתב על פעולות הארגון, למבוגרים ולבני הנוער.
במסגרת פעולות ההנצחה, ציפורה ראיינה כ 130 חברי "הגנה" על מנת לשמור ולתעד את סיפורם המרתק ולהנחילו לדורות הבאים.
במשך שנים רבות לקחה חלק מרכזי בצוות חברי ארגון "ההגנה" המופיעים בהתנדבות במוסדות החינוך ובצה"ל ומספרים על פועלה של ה"הגנה" בימים שקדמו להקמת המדינה.

וכך מספרת ציפורה דגן: "במשך כ- 18 שנים הרביתי בנסיעות אל מחנות צה"ל בכל רחבי הארץ והרציתי ביחידות רבות, כולל בקורסי קצינות על הנושא "מהגנה לצבא הגנה" בדגש על "התפתחות כוח המגן העברי" ו"נשק במחתרת".

במקביל, נסעתי ברחבי הארץ והתמסרתי לעריכת ראיונות ותחקירים ערכתי בהתנדבות לתיעוד פועלם של וותיקי ההגנה והפלמ"ח. ההקלטות והמידע הופקדו בארכיון המרכזי של ההגנה, בבית אליהו גולומב ובארכיון צה"ל".

ציפורה מוסיפה כי כשפנו אליה מבית ספר התיכון ע"ש פנחס אילון בחולון, להנחות וללמד קבוצת תלמידים לקראת תחרות "התפתחות כוח המגן", היא נרתמה מיד למשימה ולימדה את התלמידים אודות "המאבק על הדרכים". תלמידים אלה זכו לאחר מכן בתחרות הארצית וקבלו פרס ואת המקום הראשון בתחרות זו. שנה קודם לכן זכו תלמידי בית הספר "קציר" ברחובות להדרכתה של ציפורה וגם הם קבלו פרס וזכו במקום הראשון.

בשנת 2010 יזמה ציפורה את הקמתה המחודשת של האנדרטה לזכר חללי ה"הגנה" מגיני בתי החרושת "היוצק" ו"ספירט" שעמדו בצומת חולון ונרצחו ע"י הערבים בפברואר 1948. הקמת האנדרטה התאפשרה בסיוע  תלמידי תיכון אילון בחולון ועיריית תל אביב. למתי וציפורה שני בנים: עוזי וארז דגן, להם 8 נכדים ו14 נינים.

לסרטון אודות ציפורה דגן לחצו כאן
 

מיכאל נולד בשנת 1913 בפולין, למשפחה מרובת ילדים. אביו שירת בצבא הפולני ואמו דאגה לגידול הילדים.
מיכאל החל ללמוד מוזיקה כבר בגיל 5 והרגיש מיד את משיכתו ואהבתו הרבה לתחום.
הוא למד באקדמיה למוזיקה בוורשה, עבד כמורה למוזיקה במרכזי התרבות של העיר והופיע באירועים רבים. במקביל ניהל הרכבים מוזיקליים שונים.
בשנת 1939 עם תחילת הכיבוש הנאצי, נאלץ מיכאל לברוח לבד ולמצוא מקומות מסתור.
לאחר תקופה של כשנה, בה נדד בחוסר כל הצליח להגיע לרוסיה הסובייטית והחל לעבוד כמורה למוזיקה בבית ספר.
ביום הראשון לפרוץ המלחמה בין רוסיה לגרמניה הנאצית (יוני 1941) התגייס לצבא הרוסי כדי להילחם נגד הנאצים. במסגרת תפקידו פיקד על תחנת רדיו צבאית גדולה שהעבירה מסרים חשובים לעורף ולחזית במהלך הלחימה. מיכאל מספר שעבורו הגיוס ל"צבא האדום" היה מובן מאליו, וברגע ששמע שהרוסים מתחילים להילחם בנאצים, לאחר כשנתיים של שיתוף פעולה, עזב את כל עיסוקיו ויצא לתרום את חלקו.
עם סיום המלחמה חזר לפולין ולוורשה במטרה לחפש את בני משפחתו. אז גילה כי הוריו ואחדים מאחיו נספו בשואה. הוא שב מזרחה לבלרוס והחל לעבוד במכללה להוראת מוזיקה. מיכאל עבד שם במשך 47 שנים.
הוא התחיל את דרכו כמורה לכינור, הקים את התזמורת הסימפונית היחידה בבלרוס וניצח עליה.
במקביל גם ניהל את בית הספר בו עבד.
מיכאל היה מקור השראה, מורה ומחנך לרבים. תלמידיו הפכו למוזיקאים מקצועיים המנגנים ברחבי העולם ובהם גם מורים ידועים ומלחינים.
מיכאל הצליח להתגבר על הקשיים ועל האובדן הגדול של מות בני משפחתו ובשנת 1947 התחתן עם ריטה, רופאה ממוסקבה. הם חיו יחד 44 שנים, עד שריטה נפטרה ממחלה קשה.
בשנת 1993 עלה מיכאל עם בני משפחתו ארצה והחל ללמוד בגיל 80 באולפן לעברית.
מאז עלייתו הוא מתגורר בעיר חולון.
בהגיעו לגיל 100, לפני כשנתיים, קיבל מכתב הערכה מנשיא המדינה, שמעון פרס.

תאריך פטירה 19 ביוני 2016.

לסרטון אודות מיכאל מינסטר לחצו כאן 
 

יליד וורשה, בירת פולין. בשואה איבד את הוריו ואת שמונת אחיו ואחיותיו. עלה לארץ בשנת 1949 עם אשתו ושני ילדיו כשכל רכושם – בגדים בלבד. ארבעה חודשים חי במחנה עולים ובהמשך בבית ביפו שחידש בעצמו.
בשנת 1950 הגיע לחולון. עבד כחשמלאי בבתי מגורים ובמפעלי תעשיה, והחל לבנות מתקני חשמל במפעלים "גלטקו" ו"תדיר" בחולון. לאחר שנים מעטות היה ליו"ר ארגון קבלני החשמל בחולון והצליח להגיע להסכם עם קבלני בנין בחולון שרק חשמלאים שגרים בעיר יוכלו לבצע עבודות חשמל בבניינים הנבנים בחולון.
בשנת 1962 הקים באזור התעשייה חברה לביצוע מתקני חשמל בתעשייה ומפעל לייצור לוחות "מרכז לחשמל – שרפמן", שם העסיק כ 100 עובדים, רובם מחולון והסביבה. 
במשך יותר מ 30 שנה היה חונך של תלמידים במסלול המקצועי  של בתי הספר "אורט", "מקס פיין" ו"מלט"ב". שלושה ימים למדו הנערים בבתי הספר ושלושה ימים בחברה. מאות נערים רכשו שם ידע מקצועי ואהבה לעבודה. רבים מהם חזרו בסיום השירות הצבאי לעבוד בחברה באופן קבוע. היחסים בחברה היו מאוד משפחתיים. לשואלים ענו העובדים "אין כאן בוס – יש רק אבא". משנת 1967  החל לעבוד עמו בנו נתן.  
על פועלו קיבל מרשת "אורט" וממשרד העבודה תואר "עמית ותיק", ממשרד העבודה והסתדרות העובדים קיבל את התואר "מעסיק מצטיין" ומהתאחדות הקבלנים הארצית קיבל את התואר "רב-קבלן".  
בגיל 93 פרש לגמלאות, בגיל 94 כתב ספר "זיכרונותיו של יהודי נודד" וחילק אותו ביום הולדתו ה 95. יוסף הוא סב ל 8 נינים ומחכה לעוד.

תאריך פטירה 22.6.16

נולדה ב–1936 בתל–אביב ובעודה כבת שנה עברה משפחתה לשכונת “עם” שקדמה לעיר חולון, שבה גדלה ולמדה למן הגנון וגן הילדים ועד לבית–החינוך לילדי העובדים שאותו סיימה ופנתה לבית–הספר התיכון ע”ש קוגל. לאחר שתי שנות לימוד עברה לירושלים ללמוד בסמינר למורים ע”ש דוד ילין והשלימה לימודיה כגננת.
ב–1954 שירתה בצה”ל כמ”כ בבה”ד 12 וב–1956 נענתה לקריאתו של בן–גוריון ונחלצה לסייע לישובים החדשים בנגב ושימשה שנתיים כגננת במושבי השובלים ובהם עולים מיוצאי רומניה ותוניס.
משם שבה לחולון ועבדה כגננת בגן כ”ח במשך 21 שנה (עד 1979). בה בעת נבחרה כנציגת הגננות בהסתדרות המורים ועברה למלא תפקיד עוזרת למנהלת המחלקה לגננות במרכז הסתדרות המורים ומ–1982 עד פרישתה (2007) הייתה מנהלת המחלקה והוסיפה לפעול בהסתדרות המורים כגמלאית עד עצם היום הזה.
ב–1996 נבחרה ברשימת העבודה למועצת עיריית חולון וכיהנה בה עד 2008.
כיהנה כחברה בועדת הערר לארנונה ובדירקטוריון של החברה לבילוי ובידור והתנדבה במועצת הנשים העירונית.
ב–1998 זכתה בתואר “יקיר ההסתדרות” בחולון.

נפטרה בשנת 2017
 

נולד ב- 1926 בירושלים, שם למד בבית –הספר לבנים. מנעוריו חבר בתנועת "הנוער העובד", שמטעמה יצא לחברת נוער בקבוצת רמת-יוחנן, שם השלים את לימודיו התיכוניים-החקלאיים והצטרף ל"הגנה".

ב- 1944 יצא עם חבריו להשלים את קבוצת אלומות-פוריה. ב- 1946 נשלח להדריך בסניף "הנוער העובד" בתל-אביב ומיקד את פעילותו בשכונות ובפרברים. כאיש החי"ש ב"הגנה" שירת בצה"ל ביחידת חבלה מפרוץ מלחמת העצמאות והשתתף בפעילות בחזית 5 (חולון) וכן במבצע "דני" ונפצע בקרב בעמק איילון.

ב- 1954 הקים את משפחתו בחולון והיה ממשתכניו הראשונים של השיכון העממי. כאן נבחר לרכז התרבות של מועצת הפועלים. בתפקידו זה נתן יד להקמת החברה לחקר המקרא בחולון, יזם את עריכת התערוכות והקונצרטים בעיר, יסד מקהלה, חוג דרמתי, תזמרות כלי נשיפה, ופרש רשת חוגי השכלה במרכז חולון ובשכונותיה. כן יסד את סניף החברה להגנת הטבע ועשרים שנה עמד בראשו. ב- 1980 הקים את המכללה לגימלאים  וניהלה במשך עשר שנים. ב- 1985 נמנה עם מקימי המוזיאון ההיסטורי של חולון בבית הרצפלד והיה מיוזמי "יד להגנה" באתר חוסמסה.

ממחברי החוברת י"ב אתרי ההגנה בחולון. כן היה ממחברי הספר "חולות ותל – סיפורה של ה'הגנה' בחולון ובמקוה ישראל". מ- 1998 הוא עומד בראש ארגון חברי ה"הגנה" בחולון.

ב- 1993 עוטר כיקיר  ההסתדרות בחולון ונבחר כ"מתנדב השנה" של ארגון "הליונס" בישראל  שהוא נמנה על פעיליו בחולון. ב- 1997 יסד את חוג  "מעגל" למרותקים לכסאות גלגלים והוא להם אב ודואג, מדריך ומנחה.

ב- 1999 הוענק לו מגן ראש העיר כ"יקיר המתנדבים".

נפטר בשנת 2017

נולד ב- 1923 בצנעא, בירת תימן, בן למשפחה ברוכת ילדים. שם למד ב"חדר" אצל "מורי". ב- 1929 עלתה משפחתו ארצה תחילה לירושלים וכעבור שנה לגבול תל-אביב – יפו, בשכונת מנשייה הערבית. למד בתלמוד תורה לתימנים ובטרם סיים את בית-הספר העממי יצא לסייע לפרנסת המשפחה. ב- 1935 השתתף במכביה ה- 2 בהתעמלות ההמונית של "המכבי הצעיר". מנעוריו חבר בית"ר בתל-אביב ומטעמה השתתף בפעולות מחאה על הוצאתו להורג של שלמה בן-יוסף (1938), נתפש, נכלא לכמה שבועות ושוחרר בתנאים מגבילים. 

בשנות ה- 40 הצטרף לאצ"ל ונשלח לאגודת יורדי-ים "זבולון" להשתלם בימאות. באצ"ל שימש בין השאר כאחראי על תחנת השידור המחתרתית שלו. לאחר "השבת השחורה" ( 16.6.1946 ) נעצר במחנה לטרון כחודש ימים. 

במלחמת העצמאות השתתף במערכה על יפו הערבית ואחר-כך התגייס לצה"ל ושימש כמדריך במחנה תל-השומר  לאנשי חיל המשמר (חי"ם). 

ב- 1948 השתקעה משפחתו בקרית עבודה. כאן היה ממקימי סניף תנועת החרות בחולון ועבד בחיתוך יהלומים באזור תל-אביב. כיהן כאיש ציבור בועדת המיסים העירונית ופעל לפתיחת לשכת העירייה לקבלת קהל כדי לסייע לנזקקים. ב- 1973 נבחר למועצת העירייה והיה חבר בועדת המיסים, הספורט וההנצחה והיה חבר באיגוד ערים לכבאות. 

עשה רבות לקיומה של קבוצת הכדורגל בית"ר חולון ודאג לה למגרש. לאחר מכן נבחר עוד פעמיים למועצת העירייה ופעל בועדת הנכסים ובועדת בניין ערים. בסך הכל כיהן כ- 15 שנים ברציפות במועצת העירייה. ביוזמתו תורחב ותשוכלל הספרייה העירונית בן-יהודה ותכלול אגף למוסיקה ע"ש חנוך שוורץ ז"ל. 

נפטר - 2017

נולד ב- 1930 במוסקבה. ב- 1938 עלתה משפחתו (בשמה הקודם – אייכנבאום) ארצה והתיישבה בעפולה, שם למד בבית-ספר של "המזרח" והיה חניך "בני – עקיבא".

ב- 1946 הצטרף ל"הגנה" כנער בגדנ"ע ונמנה עם פלוגות-משמר (פל"ם) באזור עפולה. ב- 1949 התגייס לצה"ל, לחיל השריון, ושירת בחטיבה 7. כאיש מילואים השתתף ב"מבצע קדש", במלחמת ששת הימים ויום הכיפורים.

ב- 1958 פנה ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, קיבל תואר במשפטים ומ- 1964 החל לשמש כעורך-דין  ונוטריון בעל משרד עצמאי.

לאחר שנישא לרעייתו, שהיא בת למייסדי חולון, השתקעו בעירנו ומ- 1962 הוא גר עם משפחתו בחולון. ב- 1974 נבחר למועצת העירייה, מטעם סיעת הליכוד, וכיהן בה עד 1987, כשהוא משמש כיו"ר ועדת משק וקניות וחבר בועדות החינוך, הבריאות ועוד.

ממייסדי לשכת "מילוא" במסדר "בני-ברית" בחולון ופעיל בה זה 25 שנה, ואף כיהן במשך 6 שנים כסגן נשיא בני-ברית בישראל. כן פעל בהנהלת מגן דוד אדום בישראל.

כיום – מפעילי המרכז הטכנולוגי בחולון וחבר בועדת הביקורת שלו ויו"ר ועדת הערר לענייני ארנונה בחולון.

נפטר  2017

יעקב איזנשטט נולד בת"א בשנת 1938 לאב מנהל עבודה ב"סולל בונה" ולאם שהייתה מראשוני המורים בבית הספר היסודי "גורדון" בחולון.
כאשר יעקב היה בן שנתיים עברה משפחתו להתגורר בשכונת "קריית עבודה" בחולון. מאז ועד היום יעקב הוא תושב העיר.
בילדותו למד יעקב בבית הספר "ביאליק" והמשיך לתיכון "קוגל". הוא היה חניך ואחר כך מדריך בנוער העובד והלומד.
לאחר שסיים את לימודיו בשנת 1956, התגייס לצה"ל ושירת ביחידת נ"מ אשר באותן שנים הייתה שייכת לחיל התותחנים. לאחר שסיים את קורס הקצינים חזר לשרת כקצין בנ"מ בחיל האוויר. יעקב השתחרר מהשירות הסדיר בשנת 1959 בדרגת סגן ובשירות המילואים הארוך עלה עד דרגת רס"ן.

לאחר השרות הצבאי פנה יעקב ללימודים אקדמאים ב"אוניברסיטת ת"א". שם למד במסלול לתואר שני במיקרו ביולוגיה וביו כימיה. עם סיום התואר עסק בעבודות שונות ובמחקר, אך את מקומו האמיתי מצא במנהל האקדמי, בתחילה ב"אוניברסיטה העברית" בירושלים ולאחר מכן ב"אוניברסיטת ת"א", שם עבד במשך קרוב ל-40 שנה. בשנת 1975 למד יעקב בתוכנית למנהלים בכירים בפקולטה לניהול ב"אוניברסיטת ת"א".
בשנת 1961 נישא לניבה ויחד הקימו את ביתם בחולון. ניבה עבדה במשך 34 שנים כרכזת לימודי הביולוגיה בתיכון "אילון" בחולון. לזוג נולדו שלוש בנות ושישה נכדים.
את עבודתו באקדמיה החל בתפקיד ראש מנהל הפקולטה למדעי החברה, תפקיד בו כיהן עשר שנים, המשיך לתפקיד סגן המזכיר האקדמי של האוניברסיטה והחל משנת 1977 ובמשך עשרים ושש שנים, עבד כמנהל היחידה ללימודי חוץ של "אוניברסיטת ת"א". יעקב הקים וניהל את היחידה וערך את תכניות הלימוד. "בזה אני רואה את מפעל חיי".
בשנת 1978 נבחר יעקב לעובד מצטיין של "אוניברסיטת תל אביב", ובשנת 1993 זכה בפרס ארצי לחינוך מבוגרים מטעם "האוניברסיטה העברית" בירושלים.
יעקב חתום על יותר ממאה אלף תעודות שהנפיקה האוניברסיטה לתלמידיה.

מאז שפרש מתפקידו, מקדיש יעקב את רוב זמנו להתנדבות בשני מקומות עיקריים: ב"אוניברסיטת ת"א" וב "מוזיאון והארכיון לתולדות חולון" שם הוא מתנדב פעיל בארכיון ועוסק בשימור, בתיעוד ובמחשוב אוסף של כ 25,000 תמונות עבר מחיי העיר.
במהלך השנים יזם פרויקט של שימור מסמכים בהם מסמכי ותנועות הנוער בחולון של פעם ועוד.
בשנת 2014 נבחר יעקב איזנשטט למתנדב המצטיין של "רשת קהילה ופנאי" בחולון.

רמי ארד נולד בבולגריה בשנת 1944 ועלה לארץ עם משפחתו בשנת 1958 הישר לעיר חולון. לאחר שסיים את לימודיו בבי"ס תיכון "קוגל" הוא המשיך ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר.
בשנת 1964 התגייס רמי למערך הטכני של חיל האוויר, סיים בהצלחה קורס קצינים והתקדם בשרשרת הפיקוד תוך כדי ביצוע תפקידים בתחום מערך השליטה והבקרה. בין תפקידיו: שירת כקצין טכני של יחידת הבקרה בתחום המכ"ם והקשר, כמפקד בית מלאכה (הדרג הטכני הגבוה בחיל האוויר) וכראש ענף תחזוקת מערכות. בסוף שנת 1989 השתחרר מצה"ל בדרגת סא"ל.
רמי שימש כיועץ במשלחת צה"ל לארה"ב שהייתה אחראית על רכש מטוסי "הפנטום" ומטוסי קרב מתקדמים אחרים.

ערב מלחמת ששת הימים, בשנת 1967 נישא לורדה.
לבני הזוג נולדו שני בנים, גיא ואבי וחמישה נכדים.
לאחר שחרורו מהצבא כיהן רמי בשלושה תפקידי ניהול שונים בתעשייה, האחרון בהם היה מנהל אבטחת איכות בחברת "אלישרא".

לצד הקריירה הצבאית ארוכת השנים, בער ברמי יצר ההתנדבות וכך בשנת 1987, הצטרף למועדון "ליונס" חולון ולארגון "ליונס" העולמי, אותו הקים אביו של אשתו אברהם פליינר בשנת 1969.
התנדבותו הראשונה היה הדרכה בתחום המתמטיקה והפיזיקה: "הפרויקט הראשון שלי היה ילדה שגדלה בתנאים שלא אפשרו לה ללמוד והחליטה שהיא רוצה להיות הנדסאית בניין. אני זוכר שהדרכתי אותה לאורך כל הדרך להשלמת הלימודים, עד שממשה את חלומה".
מאז הצטרפותו לארגון הוא כיהן במשך שלוש קדנציות כנשיא מועדון "ליונס חולון" ובשנים 1993-1994 כיהן כנשיא "ליונס ישראל".

לפני כשלוש שנים, יזם רמי את פרויקט "עין עצלה" בחולון. מטרת הפרויקט אותו הוא מנהל עד היום, היא לגלות לקות ראיה של עין עצלה אצל ילדי הגנים, להפנות אותם לטיפול מתאים ובכך לפתור מוקדם את הבעיה. צוותים מוסמכים עוברים בין גני הילדים בעיר ובאמצעות ציוד מתקדם ומשוכלל בודקים את מאות ואלפי הילדים לאיתור הבעיה.
"לאשתי יש עין עצלה וזה נשאר כך עד היום בגלל שלא קיבלה טיפול נכון בילדותה, במקביל ראיתי שהפרויקט הזה קיים במועדוני "ליונס" ברחבי העולם והחלטתי להרים את המושכות ולפתח אותו גם בחולון באמצעות המועדון שלנו".
בנוסף, רמי מתנדב פעיל בארגונים נוספים בעיר חולון: שי"ל (שרות יעוץ לאזרח), "אנוש", ועמותת עליון (חבר ועדת הביקורת). הוא נוטל חלק במבצעי התרמת הדם של מד"א, הענקת מלגות לתלמידים מתנדבים מצטיינים, רכישת ציוד ומכשור רפואי לבית החולים "וולפסון" ועוד.

מאשה טאוסק נולדה בישראל בשנת 1945 בעיר תל-אביב.
שמה ניתן לה ע"י המשורר אלכסנדר פן, שהיה שכן של הוריה.
כאשר הייתה בת שנתיים עברה עם בני משפחתה לחולון ומאז ועד היום היא תושבת העיר. לאחר המעבר לחולון פתחו הוריה את הקיוסק המיתולוגי (עם קירות הלבנים האדומות) "טוביה" שפעל במשך שנים רבות ברחוב אחד במאי פינת רחוב ההסתדרות, בסמוך למגרש "הפועל", לתיכון "קוגל" ולסניף "התנועה המאוחדת" והיה למוקד עניין בעיר חולון.
מאשה למדה בבי"ס היסודי "ביאליק" ובתיכון "קוגל" בעיר. במקביל ניגנה בתזמורת של "מועצת פועלי חולון". לאחר מכן המשיכה ללימודי תעודה בחינוך מיוחד וטבע בסמינר הקיבוצים.
עם סיום לימודיה התחילה מאשה לעבוד בתחום ההוראה בבית ספר "מפתן" בתל גיבורים בחולון, במשך שנה ולאחר מכן עבדה בבית הספר "גבעת התמרים" כמורה טיפולית וסגנית מנהלת במשך 30 שנה. רוב עבודתה הייתה עם האוכלוסיות המוחלשות בעיר יפו, נוער שנשר מהלימודים וילדים בעלי לקויות למידה. אחד מבין הפרויקטים הרבים שיזמה בתחום החינוך, היה  הקמת "חדר משאבים", המספק למורות תכניות עבודה בשלוש רמות שונות. פרויקט אחר היה "קייטנות הקיץ", ששם דגש על הכנת הילדים העולים לכתה א' למסגרת הלימודים העתידית.  היה זה פרויקט יחיד מסוגו באותה התקופה.
בשנת 1966 נישאה מאשה לגבי ולשניים נולדו שתי בנות פנינה ואיילת וחמישה נכדים.
בשנת 1995 עם פרישתה לגמלאות, לקחה מאשה חלק בלימוד עולים חדשים ביפו.
מאשה מעורבת מאוד בפעילות הציבורית בעיר. היא פעילה בארגונים שונים לרווחת התושבים, ומפגינה מוטיבציה רבה ברצון שלה לתרום ולשפר את חיי הקהילה. לאחר פרישתה היא משקיעה את כל זמנה ומרצה בפעילות לטובת אנשי העיר ומחפשת כיצד היא יכולה לתרום לקהילה מכישוריה.
אחד מהפרויקטים המרכזים בו לקחה חלק היה "מועצת נשים" - פרויקט שמיועד לקדם נשים ונערות צעירות. "כל משתתפת קיבלה תפקיד באחת הוועדות, אני הייתי בפרויקט "קפה נשי" שהיה מיועד לנשים מהאוכלוסיות החלשות במטרה להעצים אותן, לתמוך בהן ולחשוף אותן לתרבות אחרת".
במסגרת פעילותה במועצת הנשים הובילה מאשה גישה פמיניסטית פורצת דרך לזמנה בנושאים: שוויון בין המינים, שוויון הזדמנויות והעלאת המודעות בציבור למצבן של נשים בארץ ובעולם. 

בשנת 1999 הייתה מאשה ממקימי ארגון "וותיקי חולון", אשר החברים בו הינם תושבים שהגיעו לעיר חולון עד לשנת 1948. מאשה משמשת גם כיום כיו"ר הארגון ובמסגרתו היא וחבריה מקיימים פעילויות רבות לוותיקי העיר.

מאשה התנדבה ומתנדבת בשלל ארגונים כגון מוזיאון חולון, ארגון ש.י.ל (שרות יעוץ לאזרח) ובפרויקט של ויצ"ו - "שעה טובה עם ילד", ובהוראה מתקנת לילדים עם ליקויי למידה.

שמואל גלעדי נולד בעיראק בשנת 1927. כשהגיע לגיל נעוריו הצטרף למחתרת של התנועה הציונית בעיראק והחל בפעולות שונות במסגרתה: "אני זוכר שהיינו מקבלים עיתון מהארץ על מנת להתעדכן במה שקורה פה". בשנת 1944 עלה לארץ במסגרת "עליית הנוער", דרך עבר הירדן, והגיע לקיבוץ מעוז חיים, שבעמק בית שאן. היה זה אחד מקיבוצי "חומה ומגדל" שקלט אליו נוער עולה. במעוז עבר שמואל הכשרה לארגון "ההגנה" ונשבע לו אמונים בפעם הראשונה.
כשנה לאחר עלייתו, הגיעו הוריו לארץ והוא עבר להתגורר עימם בשכונת התקווה בדרום תל אביב. באותה תקופה שמואל נשבע בפעם השנייה ל"הגנה" והחל לעבוד כפועל בניין מתוך זיקה לציונות ולבניית הארץ.
בשנת 1947 עבר יחד עם בני משפחתו להתגורר בחולון בה הוא גר גם היום. "אני זוכר שכמה ימים לאחר שעברנו לחולון התקבלה ההחלטה באו"ם וישר גייסו אותי מ"ההגנה" לפעולות במרחב העיר. שמואל התאמן בחולות "חוסמסה", באותם הימים היה זה אתר האימונים המרכזי של חברי ארגון ה"הגנה" במרחב תל אביב.
הקרב הראשון אליו נשלח שמואל היה הקרב על תל א-ריש (כיום גבעת הפילבוקס) במסגרת "מבצע חמץ". שמואל מספר שכוחותינו הצליחו לעלות על התל אך הכוחות הערבים היו רבים מדי ואנשינו נאלצו לסגת, בקרב זה, שהיה כבד ומר, איבדה העיר את לוחמיה, בניה הראשונים. שמואל איבד בקרב את חברו הטוב לחדר. הלחימה נמשכה בקרבות "חזית חמש". לאחר שהגיעו מזרחה ל"סרפנד" (מחנה צריפין) ולתחנת הרכבת של לוד, נתקלו אנשינו בכוח גדול ושמואל שנפצע ברגלו נאלץ לסגת.
בשנת 1958 נישא לרחל, יש להם שלושה בנים ושבעה נכדים.
בתום המלחמה חזר שמואל לעבוד בבניין. באותם השנים הקימו בחולון את השכונות החדשות ושמואל עבד כקבלן משנה בפרויקטים שונים ברחבי העיר. הוא היה מבוני השכונות החדשות שהיו מיועדות לקלוט את אלפי העולים החדשים, זה מקרוב באו. בשנת 1966 הקים שמואל חברה קבלנית שבנתה בניינים רבים בחולון ובארץ כולה. החברה פועלת גם היום כשבניו ממשיכים את דרכו.
שמואל היה פעיל ב"איגוד הקבלנים הארצי" ואף כיהן 12 שנים כחבר הנהלה ב"איגוד הקבלנים בחולון".
במסגרת חברותו ב"איגוד בוני הארץ" נטל שמואל חלק באירועי התנדבות שונים כגון מד"א, סיוע לאירגוני סטודנטים ואף היה פעיל בגיוס כספים. בשנת 1972 גייס תוך שלושה ימים 35,000 לירות לבית החולים "הדסה" לשם קניית מכונת הנשמה שהצילה עשרות חיילים בזמן המלחמה, ואף תרם וגייס כספים מהמשפחה בסך 95,000 דולר לבית חולים "דנה" לילדים בשנת 1997.
כיום שמואל חבר מזכירות סניף ה"הגנה" בחולון ופרסם ספר שכתב, "שורשים" העוסק במורשת של בני משפחתו.

נתן שרפמן נולד בוינה בשנת 1946. בגיל שנתיים עלה ארצה למחנה עולים בפרדס חנה ובשנת 1950 עברה משפחתו להתגורר בחולון. בשנת 1968 התחתן עם אדית. יש להם שלושה ילדים, רן, ברק ז"ל ומיה, ושני נכדים כרמל ולביא.
נתן התחנך בחולון ובשנת 1964 התגייס לחיל האוויר לתפקיד טכני בטייסת קרב, תפקיד אותו המשיך למלא במהלך כל שירות המילואים שלו עד גיל 52.
לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף נתן לעסק המשפחתי "מרכז לחשמל", ובמקביל החל בלימודי חשמל. עם השנים הצטרף נתן כשותף ובעלים לחברה שעיקר עיסוקה היה מפעל ליצור לוחות חשמל וביצוע עבודות חשמל ותקשורת בתעשייה, במוסדות ציבור ובמערכת הביטחון.
החברה העסיקה למעלה ממאה עובדים, מרביתם תושבי העיר, וביצעה פרויקטים גדולים בתחום החשמל והתקשורת בחולון ובשאר הארץ. היא נתנה שרות לגופים ציבוריים גדולים כגון: צה"ל, משרד הביטחון, משרד רה"מ, התעשייה האווירית, כל מפעלי "תדיראן" באזור התעשייה בחולון ועוד.
במשך למעלה מ-25 שנים השתתפה החברה של נתן בתוכנית לימודים של רשת "אורט", "מקס פיין" ומלט"ב בחולון לחניכת תלמידים במסלול מקצועי במגמת חשמל, מסלול בו למדו התלמידים שלושה ימים בשבוע ועבדו במפעלים באזור התעשייה שלושה ימים בשבוע.
"הקמנו דורות רבים של חשמלאים בחולון והסביבה", אומר נתן.
בשנת 2008 לאחר 42 שנים בתחום, מכר נתן את העסק המשפחתי.
כבר 25 שנים נתן הוא פעיל ציבור ומתנדב למען הקהילה בחולון. בשנת 1993 הצטרף למועדון "רוטרי", כיהן כנשיאו בשנים 2008 - 2009, כחבר הנהלה, מזכיר המועדון וגזבר.
בין שלל התפקידים אותם ממלא נתן בהתנדבות: נציג ציבור בעיריית חולון, חבר וועדת ביקורת העירונית, יו"ר סניף עמותת "אנוש" חולון, חבר ועד מנהל של "עמותת ידידי בית החולים וולפסון", "האגודה למען החייל בחולון" ו"המועצה לישראל יפה".
בשנת 2005 זכה במגן ראש העיר למתנדבים מצטיינים, ובשנת 2011 במגן הוקרה כמתנדב מצטיין בעמותת "אנוש". "כל החיים עבדתי בשביל הארנק ועכשיו אני עובד בשביל הנשמה. זה עושה לי טוב שאני יכול לתרום, להתנדב ולעזור לבני הקהילה שלי".

נולדה ב- 1926 בבנדין, פולין, למשפחה דתית ציונית.למדה בבית-ספר ממלכתי פולני ובה בעת ב"בית-יעקב", שבו למדה לימודים יהודיים.

מגיל 13 שהתה שנתיים עם משפחתה בגיטו בבנדין ולאחר מכן נשלחה לבדה בקבוצת ילדים למחנה כפייה בחבל הסודטים, שבו עבדה 4 שנים בפרך. בתום המלחמה נותרה לבדה מכל משפחתה, הצטרפה לקבוצת צעירים של תנועת "דרור", שהפליגה ב- 1947 ארצה באוניית המעפילים "התקוה", נעצרה בידי הבריטים וגורשה למחנות קפריסין.

עם קום המדינה הגיעה ארצה והתגייסה לצה"ל ובו שירתה שנתיים. ב- 1951 הקימה משפחה והשתקעה בחולון. כאן החלה בפעילות התנדבותית ענפה במועצת הפועלות (היום "נעמת") כנציגת "העובד הדתי" במפא"י (היום מפלגת העבודה). כן התנדבה לפעול באגודה למלחמה בסרטן וזה 33 שנה היא מכהנת בהנהלתה  בחולון ו- 24 שנים כמתנדבת בתחנה לגילוי מוקדם של המחלה ובמיבצעי "הקש בדלת". כמו כן נחלצה למיבצעי ההתרמה של "אילן", "אקי"ם", למען עיוורים ולסיוע לחרשים ועוד.

גם היום עודנה פעילה במרכז ובמזכירות הארצית של "נעמת" ובמרכז מפלגת העבודה, כנציגת הציבור הדתי, ונבחרה מטעמה כאשה יחידה וראשונה למועצה הדתית בחולון.

נפטרה בשנת  2017